החלטה בתיק רע"פ 7125/05

           כנגד המבקש הוגש, ביום 15.12.04, לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 10033/05), המייחס לו עבירה של סטיה מנתיב הנסיעה וגרם חבלה של ממש - עבירה על תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש - עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

           על-פי עובדות כתב האישום, נהג המבקש ברכב ביום 2.9.04, סמוך לשעה 01:30, ברחוב אהרונוביץ בחולון. אותה עת חנו בכיוון נסיעתו של המבקש (מימינו) ובמקביל למדרכה, 7 כלי רכב; בניגוד לכיוון נסיעתו (משמאלו) חנו במקביל למדרכה 3 כלי רכב. המבקש לא נתן את דעתו לדרך, איבד שליטה על רכבו, סטה מנתיב נסיעתו ימינה ופגע בשבעת כלי הרכב שחנו מימינו והדף אותם זה לעבר זה. אחר כך סטה עם רכבו שמאלה, עבר אל הנתיב הנגדי, חצה אותו לרוחבו ופגע בשלושת כלי הרכב שחנו משמאלו. לבסוף, נעצר הרכב לרוחב הנתיב בכיוון הנגדי. כתוצאה מהתאונה נגרמו לאחד מנוסעי רכבו של המבקש חבלות של ממש - שברים בצלעות, שבר בלסת, שבר מרוסק בזרוע ימין וכן חבלות בריאה הימנית. בנוסף, נחבלו כתוצאה מהתאונה המבקש עצמו, וכן 3 נוסעים נוספים.

           בדיון מיום 14.2.05 השיב המבקש לכתב האישום, כי הוא מודה באחריות לתאונה. לטענתו, הגם שהוא סטה מנתיב נסיעתו, אין זה נכון, כי הייתה נהיגה בקלות ראש. לטענת המבקש, הוא איבד את השליטה על הרכב, כי לחץ על דוושת הדלק במקום על דוושת הבלמים. 

           לאור תשובתו של המבקש לכתב האישום, הרשיע בית-המשפט לתעבורה את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו קנס בסך 750 ש"ח ופסילת רישיון לתקופה של 5 שנים.

           בגזר-דינו ציין בית-המשפט לתעבורה כדלקמן:

"כל אשר מתריעים מפניו בנהיגה אירע במקרה זה. נהג צעיר, בלתי מיומן הנוסע בשעת לילה מאוחרת. מסיע חברים, התחמקות מלנהוג עם מלווה וללמוד ולהתנסות בנהיגה, נהג צעיר, פרוע, בלתי מימון, גורם לתאונה קשה ביותר, תוך מעורבות של מספר כלי רכב ותוצאות קשות לנוסעים. תאונה שאך בנס לא הסתיימה בתוצאה קטלנית".

           על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורו טען המבקש, כי לא היה מיוצג בזמן הדיונים בערכאה הדיונית ולא נועץ בעורך-דין. עוד טען המבקש, כי לא היה מקום להרשיעו בעבירה של נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, שכן הוא איבד שליטה "עקב גורם עלום כלשהוא". עוד טען המבקש, כי לסטיית רכבו של המבקש מנתיבו תרמה העובדה, כי רכב חנה במקום אסור וכי המבקש ניסה למנוע התנגשות באותו רכב. 

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' אמסטרדם) דחה את הערעור ואישר את פסק-הדין של בית-המשפט לתעבורה. בית-המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה לא הוכחה רשלנות מצידו. נקבע, כי המבקש הודה ודבריו שנרשמו בפרוטוקול הם שגיבשו את ההרשעה בעבירה של נהיגה בקלות ראש.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקש הוא, כי נגרם לו עוול בשל הרשעתו בעבירה שלא הודה בביצועה. לטענתו, כתב האישום מלכתחילה אינו מגלה את אשמתו של המבקש בעבירה של נהיגה בקלות ראש, שכן הוא אינו מפרט מדוע התנהגותו מגעת כדי "קלות ראש". לבסוף טוען המבקש, כי עונש הפסילה שהושת עליו הינו כבד מדי.  

           מנגד, תומכת המשיבה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין בבקשה הצדקה למתן רשות ערעור. המשיבה טוענת, כי התאונה נגרמה לגרסתו של המבקש מבלבול בין דוושת הדלק לדוושת הבלמים. כמו-כן, המבקש החזיק ברישיון נהיגה במשך חודשיים בלבד ובתקופה זו לא נהג כלל. עוד מוסיפה המשיבה, כי המבקש נהג בשעת לילה מאוחרת ובסוג רכב שאינו מכיר. נהיגה כזו, לטענת המשיבה, הינה נהיגה חסרת זהירות, העולה כדי נהיגה בקלות ראש.

           החלטתי לדחות את הבקשה.

           עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123). 

           בתשובתו לכתב האישום, בדיון מיום 14.2.05, השיב המבקש כדלקמן:

"זה נכון שסטיתי מנתיב נסיעתי ונכון שנגרמו חבלות לנוסעים איתי. אבל זה לא נכון שהייתה נהיגה בקלות ראש. אני אבדתי את השליטה על הרכב כי לחצתי גז במקום ברקס. אני למדתי נהיגה על הילוכים. בתקופת [כך במקור] שאחרי שקיבלתי רשיון והייתי צריך לנסוע עם מלווה, לא נהגתי בכלל כי היה לנו אוטו אבל לא היה היה [כך במקור] לנו ביטוח ולא היה טסט. כשהסתיימה תקופת המלווה, נהגתי באוטו והוא אוטומט. כשאבדתי שליטה לא ידעתי איך להגיב, אז לחצתי גז במקום ברקס. אני מודה באחריות לתאונה". 

           אף לי נראה, כי קביעתו של בית-המשפט המחוזי - לפיה מגרסתו של המבקש, בעת מתן תשובה לכתב האישום, עלתה אשמתו בעבירות בהן הורשע - בדין יסודה.

           המבקש החזיק ברישיון נהיגה במשך חודשיים בלבד ובתקופה זו הוא לא נהג כלל, כפי שתיאר בעדותו. כמו-כן, המבקש נהג בשעת לילה מאוחרת, בסביבות השעה 02:30. עוד יש לציין, כי המבקש נהג בסוג רכב שאינו מכיר ואף לאחר פגיעת הרכב בשורת כלי הרכב (מימינו), המשיך הרכב בנסיעה, חצה את נתיב הנסיעה לכל רוחבו ופגע בשורת כלי הרכב מעברו השני של נתיב הנסיעה (משמאלו). מסכים אני, כי בנסיבות המתוארות, נהיגתו של המבקש עולה כדי נהיגה בקלות ראש. 

           אשר לחומרת העונש, כידוע, אין בית-משפט זה נוהג ליתן רשות ערעור, כאשר הבקשה מתייחסת לחומרת העונש שנגזר (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש הינו ראוי לאור חומרת המעשה ותוצאותיו. כך למשל, התחשב בית-המשפט, בכך שהמבקש הינו חייל בשירות סדיר, אשר אמצעיו הכלכליים מוגבלים ועל כן הקל עמו בעונש הקנס.

           אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           ניתנה היום, ה' בחשון תשס"ו (7.11.05).